מאת: עו”ד שמואל סעדיה.
סעיף 20 לחוק הנישואין הסיני מעניק שוויון מלא להורים לגבי המשמורת החוקית. לפני חקיקת חוק זה הושפעה המשפט הסיני ממעמדה של האישה לפני המהפכה, אז מעמדה היה נמוך מבחינה כלכלית והשפיע על יכולתה לטפל בילדיה הקטנים. שיקולים אלו עדיין משפיעים על בתי המשפט באופן מעשי, אולם הגישה המנחה היא של שוויון מלא לשני ההורים.
לנוכח סעיף 20 לחוק, שני ההורים הם נציגים לגבי רכוש הקטין. אי השוויון היחיד שקובע החוק הוא כאשר האם עדיין מניקה את ילדיה. כיוון שכך יש לה הזכות המלאה והחובה להמשיך לטפל בילדיה הרכים עד גמילתם. זו חובה סוציאלית, משום שבמשך הריונה של האישה ובמשך שנה שלאחר הלידה, האב אינו זכאי לבקש גירושין.
סעיף 20 הנ”ל, אם כך, יחול רק כאשר האישה היא זו התובעת גירושין. הסעיף מתייחס לתופעה פיזית בלבד. כלומר, כאשר האם אינה יכולה להניק, וסעיף זה לא יחול עליה.
הסיבה לכך היא שהגישה הקיימת הינה שהקשר בין ההורה לבין הילד, אינו מבוסס על קשרי הנישואין בין ההורים, אלא על קשרי דם. סעיף 15 לחוק מחזק דעה זו כשהוא קובע שאף ילדים שנולד מחוץ לנישואין ייהנו ממנו.
כאמור, לשני ההורים סמכות חוקית שווה על ילדיהם. כל הילדים במשפחה, חוקיים ובלתי חוקיים ומאומצים נתונים לסמכות ההורית. הסמכות ההורית נמשכת עד למותם של שני ההורים, או כאשר שניהם נמצאו לא מתאימים להיות הורים. במקרים אלה יימסר הילד למשמורת.
קטע זה נכתב במקור על ידי עו”ד שמואל סעדיה בספרו שיצא לאור “משמורת קטינים”.